תרפיה בתנועה לילדים המתמודדים עם רגישות בויסות החושי והרגשי

לחוויה החושית שלנו בעולם יש השפעה על החוויה הרגשית שלנו. ולא מעט מאיתנו, ילדים.ות ומבוגרים.ות  ובתוכם.ן גם אני, מתמודדים.ות עם רגישות כזו או אחרת בויסות החושי וכן בויסות הרגשי. על מנת לשפוך מעט אור על הנושא, במאמר זה מתואר הקושי בויסות החושי והרגשי, והאופן בו מתמודדים איתו בתרפיה בתנועה, וזאת תוך התבססות על תיאוריות ומקורות מידע רלוונטיים.

ויסות חושי רגשי

ויסות חושי היא יכולתו של היחיד.ה להגיב לגירויים חושיים, המגיעים מהסביבה הפנימית והחיצונית של הגוף, באופן מאורגן, תואם ומאוזן. חווית העצמי של היחיד.ה מעוצבת באינטראקציה עם האחר.ת בראשית החיים, ומבוססת בעיקר על חוויות חושיות חוזרות של התינוק.ת עם האם, או עם דמות המטפלת העיקרית. חוויות אלה הן הבסיס לחוויות הרגשיות, ועל-כן הויסות הרגשי הוא בראש ובראשונה ויסות חושי, והיענות לצרכים של נוחות תחושתית בסיסית. כמו-כן, בדיאדה עם האם, או עם דמות המטפלת העיקרית, היא זו שמווסתת – האחר.ת שמווסת.ת את עצמי ובאמצעותו.ה העצמי יכול.ה לפגוש את העולם (סטרן, 2005).

מעבר לתחושות של התינוק.ת את עצמו.ה ואת הגוף שלו.ה, הוא.היא מתחיל.ה גם להעריך את מצבו.ה ואת סביבתו.ה, באמצעות האופן שבו הדברים משתקפים בהתנהגות של האמא – אם האם נבהלת, הוא/היא מבין.ה שהרגש התואם הוא בהלה. האמא נותנת פרשנות ושם לתחושות של התינוק.ת, ומקשרת אותן בשבילו.ה, לרגשות שלו.ה – “את בוכה כי רטוב לך ולא נעים לך, בואי אני אחליף לך”, “אתה בוכה כי אתה רעב”, “נבהלת כי” וכו’. כך לאט ובעקביות התהליך הבין-אישי של הוויסות החושי-רגשי, מתחיל להיות מופנם ואוטונומי. התינוק.ת לומד.ת להעריך את מצבו.ה החושי-רגשי, ומפנים.ה חלק מיכולות ההרגעה וההכלה של האם.

בתהליך התקשרות נורמטיבי, מנגנון הויסות מאפשר הרגעת מצבים של עוררות חיובית ושלילית, ואילו לדוגמא, לעיתים במצב של אוטיזם, כשנוכחותה של האם אינה מספיק מורגשת, התינוק.ת לא ת.יהיה ער.ה לכך שהסיפוק התחושתי זורם ממנה, כפי שמתרחש בהתפתחות תקינה (טסטין, 1995). כמו כן, כשתינוק.ת בעל.ת רגישות יתר או תת רגישות אינו.ה יכול.ה לקיים קשר עין, ורגיש.ה למגע או שאינו.ה מרגיש.ה אותו.ה, ו/ או האם אבלה על מצבה ו/או חסרת ביטחון, הטיפול ההורי לא ישרה ביטחון. במצב כזה התחושות שהתינוק.ת מפיק.ה בעצמו.ה יתפסו את התפקיד המרכזי, ולא יתאפשר תהליך של ויסות.

כאמור, התהליך הטבעי הוא שהאם היא המווסתת הראשונה, היא עושה זאת באמצעות תקשורת חושית וקשר עין משותף. והתינוק.ת, מעריך.ה את מצבו.ה באמצעות מצבור ההתנסויות אותן הוא.היא חווה, וממידת החזרתיות וההקשר שלהן. כשתינוק.ת בעל.ת רגישות יתר או בעל.ת תת רגישות, ו/או אינו.ה יכול.ה לקיים קשר עין, הוא.היא ת.יתקשה להפנים את התהליך האינטראקטיבי של הויסות החושי רגשי. תהליך שאמור להפוך לאוטומטי, משתבש ולא מתממש.

במצבים בהם הילד.ה שמתמודד.ת עם קושי בויסות חושי רגשי נמצא.ת על הרצף האוטיסטי, יתכן שת.יסבול מחרדות ראשוניות “כמו פחד מהתפרקות, מנפילה אינסופית, מחבטה מזיקה, מנזילה, מהתפוצצות והתאיידות, ומאובדן חוט הרציפות המבטיח את קיומם. פחדים אלו נחוו בשלב קדם-מילולי, קדם-דימויי וקדם-מושגי” (טסטין, 1995; 59).

את ההפרעות בויסות חושי רגשי, ניתן לחלק לשלושה סוגים: א. לתגובתיות יתר חושית, כדוגמת התנגדות להליכה ברגליים יחפות  ב. לתת-תגובתיות, כגון העדר תגובה למכה ולמגע  ג. חיפוש חושי, משמע הפקת חוויות חריגות בסוג, בעוצמה, בשכיחות ובמשך. אצל ילדים.ות הנמצאים.ות גם על הרצף האוטיסטי לדוגמא, נראה שילוב בין שלושת הסוגים  (בן-ששון, 2014). לעומת ילד.ה רגיל.ה, שחווה חוויה מסוימת כחוויה ניטרלית, ילדים.ות המתמודדים.ות עם קושי בויסות הרגשי חושי, יחוו אותה כמאיימות או מסוכנות, מאחר שמערכת העצבים שלהם.ן מתפקדת בתגובתיות יתר. את מקורות הגירויים החושיים ניתן לחלק לסביבה הפיזית – צלילים ואורות, לסביבה החברתית – טון, דיבור ומגע, ואלה שהאדם מיצר בעצמו.ה – תנועה וקול. “הפרעות בויסות חושי מתארות תגובות בלתי תואמות לגירויים חושיים מבחינת סוג, עוצמה, משך, ותדירות התגובה ביחס לבני.ות הגיל ולהקשר התגובה” (בן-שושן, 2014; 53).

ויסות חושי בתרפיה בתנועה ומחול הנושאים העיקריים אליהם נתייחס בתהליך הטיפולי הם: תחושת בטחון, אמון, כיוונון וקשיבות. כמו כן, נעסוק במיומנויות  השונות בהם מעורב הגוף, כמו הגברת המודעות הגופנית וכפועל יוצא מכך גם הגברת המודעות ברמה הרגשית. המטרה תהיה ליצור חיבור בין ההיבטים האוטומטיים של הרגש למערכת הבקרה המודעת. כלומר באמצעות שיכלול היכולת של הילד.ה לזהות, לתת שם וביטוי מילולי למה שהוא.היא חווה וחש.ה.  כשהילד.ה מפתח.ת יכולת לקשר בין תחושות גופניות למצבים רגשיים וכן למחשבות, הגוף באופן טבעי הופך להיות מקור לוויסות רגשי (2013 April,).
תרפיה בתנועה ומחול עוסקת באופן בסיסי בהתפתחות ואינטגרציה סנסו-מוטורית, ותפיסתית-מוטורית, כשהמטרה העיקרית היא לבנות דימוי גוף ותפיסה עצמית (1981 Levental, בתוך: 1995, (Erfer. בתרפיה בתנועה יש שימוש בפעילויות סנסו-מוטוריות המשלבות תנועות של כל הגוף, וכן את הקלט החושי שיוצרות תנועות אלו. התפיסה מיוחסת למשמעות אשר נותן המוח לקלט החושי הזה, דרך תהליך ארגונו ופרשנותו של המידע המושג דרך החושים. אינטגרציה תפיסתית מוטורית זו, כוללת את שילובם של הערוצים השונים של התפיסה: הוויזואלי, המישושי, הקינסטטי והשמיעתי, יחד עם הפעילות המוטורית (1995, Erfer). כמו כן, ישנה חשיבות רבה מאוד למודעות הילד.ה לעצמי הגופני שלו.ה, ליכולת שלו.ה לארגן את דחפיו.ה ולהפנים שליטה עצמית (1995 Erfer,).

ביבליוגרפיה

בן-ששון, א. פודלי, ת. (2014). חרדה ותגובתיות-יתר חושית באוטיזם: הביטוי, הזיהוי ודרכי

הפיצוי. בתוך מעבר לקשת, חידושים באבחון ובטיפול של ילדים על ספקטרום האוטיסטי, עורכת ד”ר סוזן לוינגר, כפר ביאליק : הוצאת “אח”.

טסטין, פ. (1994). מצבים אוטיסטים אצל ילדים.  תל-אביב, הוצאת אחיטב.

סטרן, ד. (2005). עולמם הבין-אישי של תינוקות : גישה פסיכואנליטית והתפתחותית. בן שמן; מודן.

Aapril, B. (2013). Taming tidal waves: a dance/movement therapy approach to

supporting emotion regulation in maltreated children.In American Journal of Dance Therapy 35(1), p39.

Erfer, T. (1995).Treating Children With Autism in a Publice School System, in  Dance

and other expressive art therapies: When words are not enough. Edited by Fran J. Levy, Ed.D.,B. C.D., C.S.W., ADTR.  New York: Routledge. p 191-212.